בעולם היין, מעטות יריבויות אייקוניות כמו זו שבין בורדו לבורגון. שני אזורים אלה, מהיוקרתיים בעולם, מגלמים שתי גישות שונות לזני ענבים, טרואר, סגנון וייצור. האחד כובש בעוצמתו ובמבנה שלו, והשני מקסים באלגנטיות ובעדינות.
זני הענבים: בלנד מול זן יחיד
ההבדל המרכזי הראשון טמון בפילוסופיית הייצור. בבורדו הבלנד שולט. היינות האדומים משלבים בדרך כלל קברנה סוביניון, מרלו ולעיתים קברנה פרנק, ומעניקים יינות בעלי מבנה, מלאי גוף ועשירים בטנינים, עם פוטנציאל יישון גבוה. הלבנים משלבים סוביניון בלאן וסמיון ליצירת פרופילים ארומטיים מורכבים.
בבורגון מעדיפים זן יחיד. האדומים מיוצרים אך ורק מפינו נואר, הידוע באלגנטיות, בעדינות ובארומות המעודנים שלו. הלבנים מגיעים משרדונה, המבטא במלואו את הטרואר ומשקף בדיוק כל בציר.
טרואר ואקלים: שני ביטויים ייחודיים
הטרואר נמצא בלב הזהות של שני האזורים, אך מתבטא באופן שונה. בבורגון האפלסיונים מפוצלים מאוד, וכל חלקה (climat) מזוהה לפי מאפייניה הייחודיים: סוג קרקע, כיוון, מיקרו-אקלים. חלוקה זו מעודדת גיוון רב של סגנונות וביטוי חזק של המקום.
בבורדו הכרמים גדולים ואחידים יותר. האקלים האוקייני המתון מעודד הבשלה סדירה של הענבים, וקרקעות החצץ, החרסית או הגיר משפיעות על המבנה והעוצמה של היינות.
סגנון ופרופיל היינות
יינות בורדו מתוארים לרוב כעוצמתיים ומוצקים, עם מבנה טאני יציב וגוף נדיב. המורכבות הארומטית שלהם מתפתחת עם הזמן, וחושפת ניחוחות של פירות שחורים, תבלינים, ארז ולעיתים טבק.
יינות בורגון, עדינים ואווריריים יותר, מדגישים רעננות, אלגנטיות ופלטת ארומות עדינה: פירות אדומים, פרחים, מינרליות. הם כובשים בטוהר ובדיוק שלהם.
דירוג ויוקרה
לשני האזורים יש שיטת דירוג, אך בגישות שונות. בבורדו בולט במיוחד דירוג 1855 (מדוק וסוטרן), המדרג את הטירות. בבורגון ההיררכיה מבוססת על הטרואר: אפלסיונים אזוריים, אפלסיוני כפר, פרמייה קרו וגראן קרו.
בשני המקרים, הקוּווה היוקרתיות ביותר מגיעות למחירי שיא ותורמות ליוקרה העולמית של כרמים אלה.
לסיכום
בורדו ובורגון מייצגות שתי תפיסות משלימות של היין הצרפתי. הראשונה מגלמת עוצמה, מבנה ואת גדולת הבלנד. השנייה מבטאת אלגנטיות, עדינות ואותנטיות של הטרואר. ההעדפה תלויה בטעם האישי לא פחות מאשר ברגע הטעימה, וחובבים מובנים יודעים ששתיהן ראויות למקום מכובד במרתף.
