זן שהוצל מהיעלמות
במאה ה-19 הפרסאן היה האדום הנחשק ביותר בסבואה, ונשלח לשולחנות טורין וליון. מחלות הגפן ונטיעת זנים קלים יותר כמעט העלימו אותו, ובשנות השמונים נותרו ממנו כמה שורות בלבד. קבוצה קטנה של מגדלים החזירה אותו, וגם היום יש בעולם כמה עשרות הקטרים בלבד.
מה הוא מביא לכוס
דומדמניות אדומות, פלפל שחור, סיגלית וחומציות גבוהה ונחושה שהיא הסימן של כרמי ההרים. בצעירותו הוא נוקשה ומופנם; לאחר חמש או שש שנים הוא נפתח למשהו הקרוב לסירה מהרון הצפוני, וזה לא מקרי: שני הזנים קרובי משפחה.
הגשה ושילובים
הגישו ב-15 עד 16 מעלות. לשולחן הוא מתאים למטבח סבואה, למעדניות, לעוף, לגבינות הרים ולדגי מים מתוקים.
מאין להתחיל
כל בקבוק פרסאן הוא מציאה, כי מיוצר ממנו כל כך מעט. להרחבה ראו את המדריך המלא לזני הענבים. משלוח חינם בצרפת מ-300 אירו.



